רש"ש על ברכות ל״ט

1 גמרא כזית בינוני בעינן וההוא כו'. כצ"ל. וכן העתיקו התוס' ביומא ע"ט ובסוכה כ"ו ב' ותיבות והא איכא ל"ג להו:

2 שם ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא כו'. כצ"ל וכדלקמן בסמוך וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

3 שם מ"ש צנומה דלא כו'. נ"ל להפוך הגי' ושכצ"ל מ"ש צנומה דלא משום דכי גמרה כו' ולשון גמר מצינו רבות בש"ס גם על אמירת כולה מילתא ועי' ברא"ש פ"א סי' י' שכתב בשם ר"ח דגומרין ר"ל קורין ונשנה עוד בפ"ב סי' ה' על הפת נמי כי כליא כו' וכ"נ מבואר מפירש"י ד"ה אפרוסה ודלא כמו שהוגה עה"ג גמרה תחת כליא ועי' גי' הרי"ף והרא"ש ולגי' שלפנינו י"ל דכליא הוא מלשון כולה עי' יומא נ"ז א' ואח"כ כלה דם השעיר דע"כ ר"ל מתחלתו ועד סופו דהיינו האחת דלמעלה והשבע דלמטה ע"ש ור"ל דכולה ברכה הויא אפרוסה:

4 רש"י ד"ה כזית שאמרו. לענין שיעור כל אכילות. לאו דוקא דה"ה לענין טומאת מת ונבלה:

5 רש"י ד"ה אגור. שאינו נבלע בפרי כו' אלא אגור כמשקה ענבים. צ"ע דהא בפסחים ל"ג ב' איכא למ"ד דגם משקה ענבים מיבלע בליעי:

6 תד"ה בצר. אבל בברכה שלאחריו בעינן שיעור מלא לוגמיו. נראה דכוונתם לכמלא לוגמיו דהוא רוב רביעית כשיעורו לענין יוה"כ עי' יומא פ' א' ובתד"ה ה"נ וזהו כהאע"ג שבתוס' שם ע"ט א' ובסוכה כ"ו א' בד"ה ולא ודלא כמסקנתם שם ולקמן מ"ט ב' ד"ה ר"מ אבל לפ"ז קשה מאי דסיימו ע"כ יש ליזהר כו' דהא בל"ז צריך לשתות מכוס ש"ב כמלא לוגמיו עי' לעיל בדבריהם ל"ז א' בד"ה נתן ובשו"ע סי' ק"צ ס"ג ועמש"כ שם בחדושי לסי' רצ"ו ס"ג:

7 תוס' ד"ה נתן. הן בפירות כו'. בחדושי הגרע"א הקשה דלענין פירות אין נ"מ בין זמן הש"ס לזמן שלנו לתרווייהו לישני דלקמן מ"ג א' או דלא מהני או דלא בעי הסבה ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי הב"י סי' רי"ג ע"ש ולדבריו ה"ל להקשות על תחלת דברי התוס' במש"כ ומיירי בהסבו:

8 גמרא תני תנא כו' מניח כו' ובוצע א"ל כו'. ומלת ומברך ליתא ברי"ף ורא"ש ונכון דלעיל מסקינן דמברך ואח"כ בוצע:

9 תד"ה והלכתא. ויש שמביאין ראיה שצריך לסיים הברכה קודם שיבצע כו'. נראה דר"ל קודם שיחתוך והיינו כיש נוהגין שכתב לעיל והראיה מהירושלמי נכונה דאם יחתוך קודם יש לחוש שתפול הפרוסה ומהרש"א לא הבין כן:

10 תוס' ד"ה כתנאי. דלהכי נקט חצי כו' משום כו' ולא יותר. נ"ל כוונתם דלפירש"י הל"ל בצל פרוס דהוה משמע דנותנו כולו רק שהוא פרוס ונשבר אבל מדנקט חצי משמע דאינו נותן רק החצי והוא בכדי שיהא שוה לקטן השלם והעט"ר נדחק בזה:

11 תוס' ד"ה ומר. א"כ לא קפיד אחשיבות ולא אשלימות. נראה דר"ל דהיה משמע דר"ה סבר כמ"ד דחשוב עדיף היינו משלם דמשמע דבשלם יש מעלה אלא דחשוב עדיף מיני' וכדאמרי' בנדרים ט"ז רע"ב חומר מכלל דנדר הוא ע"ש בר"ן ורא"ש ועי' בב"י יו"ד סי' קצ"ט במה שדקדק אחר הטור במש"כ לישנא דמוטב בדעת השאלתות ובאמת ר"ה סבר דשלם אינו מעלה כלל וזהו שכתבו לא קפיד אחשיבות ולא אשלימות ר"ל מטעם דחשיבות עדיפא משלימות אלא דשלימות לא נחשבת אצלו לכלום ודו"ק. וגם בזה נדחק העט"ר:

12 תד"ה כל. ונהי דלעיל קאמר פתיתין גדולים כו'. נ"ל דכוונתם ליישב לפירש"י דחשיבותא דחצי בצל גדול הוא מחמת שיש בו יותר מקטן שלם והגרע"א ז"ל נתחבט מאד בדבריהם:

13 בגה"ש שלמן מצינו שם זה כו'. ואנכי אוסיף דשם הוא בסי"ן אבל מצאנו בהושע יו"ד כשד שלמן לפי' הרד"ק בשי"ן ימנית וח"ו ובש"ס נמצא עוד בביצה ה' ב' ובב"ק פ"ט א' ובב"ב י"ג ב' ובמנחות כ"ט א':